החלטה בתיק בש"פ 6360/13

1.             בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, מיום 30.9.2013, למשך תשעים ימים נוספים או עד למתן פסק דין בעניינו בת"פ 58275-12-12 בבית משפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם.

רקע עובדתי

2.             נגד המשיב הוגש כתב אישום בעבירות של סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע. שמיעת הראיות בתיק טרם החלה, אולם נקבעו שתי ישיבות לשמיעת ההוכחות: ביום 16.10.2013 וביום 22.10.2013.

3.             על-פי העובדות המתוארות בכתב האישום, במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2012 קשר המשיב קשר עם בן דודו, אהוד בנסטי (להלן: בנסטי) לביצוע פשע, לסחוט באיומים גברים מן המגזר הדתי-חרדי שבילו במועדוני לילה בתל אביב, על דרך של  דרישת תשלום מן הנסחטים בתמורה לכך שלא יספרו לבני משפחותיהם על אודות מעשיהם.

4.             על-פי האישום הראשון, התקשר המשיב ביום 12.12.2012 לנ', איש מן המגזר החרדי, שנהג לבלות במועדוני לילה בתל אביב. המשיב הציג עצמו כבעל משרד חקירות, ואמר לנ' כי עקב אחריו במשך כחצי שנה שבמהלכה אסף צילומי וידאו וחומרים המלמדים כי בילה עם בחורות במועדוני לילה. המשיב דרש מנ' סכום של 200,000 דולר בתמורה לשתיקתו, ואיים עליו כי אם לא ישלם את הכסף, יעביר המשיב את כל החומרים שאסף למשפחתה של אשתו ולמוסדות החינוך בהם לומדים ילדיו, ובהמשך הוסיף ואיים כי יפרסם את החומרים הללו במגזר החרדי אשר אליו משתייך נ'.  בשעות הערב שב המשיב להתקשר לנ' והודיעו כי הוא מוכן להפחית את הסכום לסך של 16,000 דולר. למחרת יצר המשיב כמה פעמים קשר עם נ', על מנת לוודא כי הוא מתכוון לשלם לו את דמי הסחיטה. סמוך לשעה 14:20, הודיע המשיב לנ' כי אם לא יעביר לו סכום של 20,000 דולר במזומן עד לשעה 16:30, הוא יממש את איומו. בהמשך שלח המשיב מספר רב של מסרונים המתריעים על כוונתו לממש את איומו. נ' פנה בתלונה למשטרה, ובתיאום עמה יצר קשר עם המשיב והודיעו כי "ארגן" את דמי הסחיטה. השניים סיכמו על מקום מפגש סמוך לבית"ר עילית, והמשיב שלח לשם מונית על מנת לאסוף את הכסף. נהג המונית הגיע למקום וקיבל מנ' מעטפה ובה דפים הנחזים להיות שטרות של כסף. בלשי המשטרה עכבו את נהג המונית לחקירה ולאחר מכן נסעו עם הנהג מן המקום בהתאם להוראות שנתן המשיב לנהג. כמה פעמים שינה המשיב את מקום המפגש עם נהג המונית, עד אשר הורה לו לנסוע לצומת קסטינה ולהיפגש עמו שם. בסמוך לנקודת המפגש החליף אחד הבלשים את נהג המונית והגיע למפגש במונית. המשיב נכנס למונית, התיישב לצד בלש המשטרה, עד שבמהלך השיחה ביניהם פתח את דלת המונית והחל להימלט בריצה מהמקום לעבר השדות החקלאיים הסמוכים לצומת. בלשי המשטרה רדפו אחריו, השיגוהו, ועצרוהו.

5.             על-פי האישום השני, התקשר המשיב ביום 12.12.2012 לש', אדם נשוי מן המגזר החרדי שבילה במועדון לילה בתל אביב והתראה שם עם בחורה. בשיחה הציג עצמו המשיב כחוקר פרטי ואמר לש' כי ברשותו הקלטות המתעדות שיחות טלפון שקיים עם הבחורה וכן תמונות של השניים, מהן עולה כי התקיים ביניהם קשר רומנטי. המשיב דרש מש' סכום כסף של 40,000 ש"ח תמורת החומרים הללו, תוך שאיים עליו כי אם לא יענה לדרישתו, יעביר את החומרים לידי האדם ששכר את שירותי המעקב.  למחרת התקשר המשיב לש', וזה ביקש להפחית את סכום הכסף שנדרש לשלם, אך המשיב השיבו כי אין על מה לדבר וכי אינו מתכוון להפחית את הסכום. בהמשך שלח המשיב לש' מסרונים ושאל מתי ישלם את דמי הסחיטה. משלא קיבל מענה, שלח המשיב לש' מסרון נוסף ובו הודיעו כי שלח חוקר לביתו, כי "מסכנה אשתו", והכל בכוונה להניע את ש' לשלם את דמי הסחיטה.

6.        על-פי האישום השלישי, במהלך חודש אוקטובר 2012, נוצר קשר דרך האינטרנט בין מיטל, שהיתה אז בת זוגו של בנסטי, לבין ח', איש מן המגזר החרדי. מיטל ביקשה ממנו סיוע כספי, וזה העביר לה באמצעות בנק הדואר בשתי הזדמנויות שונות סך של 1,000 ש"ח בכל פעם. מיטל שבה וביקשה ממנו סיוע כספי על מנת לשלם שכר דירה ולרכוש מוצרי מזון, וח' השיבה כי הוא רוצה לפגשה פנים אל פנים בטרם יעביר לה סכומי כסף נוספים. השניים נפגשו בשעות הלילה בתאריך 8.11.12 בכניסה לנתיבות. ח' נתן לה אז 1,500 ש"ח ומוצרי מזון. מיטל המשיכה לבקש מח' סיוע כספי, ומשנענתה בשלילה אמרה לח' כי היא חייבת לשוחח עמו, "אחרת יסתבך". בשלב מסוים נודע לבנסטי על הקשר בין מיטל לבין ח', והוא יצר קשר עם המשיב, על מנת לסחוט את ח'. אחד משניהם יצר קשר טלפוני עם ח', הזדהה כחוקר פרטי וקבע עמו פגישה ביום 2.12.2012 בתחנת דלק ביציאה מירושלים. שם הודיעו המשיב ובנסטי לח' כי נשכרו על-ידי בעלה של מיטל כדי להתחקות אחריו בשל קשריו עמה, וכי אספו חומרים הכוללים מסרונים, פירוט שיחות וצילום המפגש עמה בנתיבות, המלמדים על קשר רומנטי בין השניים. המשיב ובנסטי דרשו מח' לשלם להם 10,000 דולר, ואיימו עליו שאם לא ישלם יעבירו את החומרים לבעלה, וכי בעוד חודש עתיד חברו הטוב של בעלה להשתחרר מבית הסוהר, וזה יעשה לו צרות בשל קשריו עם מיטל. עוד הוסיפו השניים ואיימו על ח' כי בעלה יפנה לאביו, ויפרסם את טיב קשריו עמה בציבור החרדי. המשיב ובנסטי איימו על ח' כי יספרו לאשתו על אודות קשריו עם מיטל אם לא יענה לדרישתם הכספית. בשל האיומים ומחמת פחדו נאות ח' לשלם להם 3,500 ש"ח במזומן. בהמשך נסעו השלושה בצוותא לבית עסק של ח' בבית שמש, שם קיבלו ממנו 5,000 ש"ח נוספים ושיק ערבון בסך של 40,000 ש"ח. למחרת, התקשרו המשיב ובנסטי  לח', שאלוהו אם גייס את יתרת דרישתם הכספית. ח' השיבם כי הוא ניגש לבדוק בבית העסק כמה כסף מזומן הוא מחזיק ברשותו. כעבור מספר דקות, הגיעו המשיב ובנסטי אל בית העסק, שם מסר להם ח' סך של 4,000 ש"ח, והבטיח למסור להם במהלך הערב סכום נוסף של 10,000 ש"ח. מחמת פחדו מפני השניים, גייס ח' עוד באותו יום סכום של 14,000 ש"ח והעביר אותו למשיב ולבנסטי. בהמשך היום, סמוך לשעה 19:00 גייס ח' 15,000 ש"ח נוספים, יצר קשר עם השניים, מסר לידיהם את הכסף וביקש בחזרה את השיק שמסר להם כערבון. השניים השיבו לח' כי יפגשו איתו למחרת ויחזירו לו את השיק ואת זכרון הדברים שחתמו עמו. בשעות הבוקר שלמחרת, נפגשו המשיב ובנסטי עם ח', ותבעו ממנו לשלם להם סכום נוסף של 20,000 ש"ח תמורת שתיקתם בעניין הקשר עם מיטל. ח' ביקש ארכה על מנת לגייס את סכום הכסף הנוסף. בהמשך באו המשיב ובנסטי לבית העסק של ח', ונטלו ממנו בהזדמנויות שונות סכומי כסף שונים. סמוך לתחילת חודש דצמבר 2012, בשעות הערב, נפגשו המשיב ובנסטי עם ח' בתחנת דלק בצומת האלה, וקיבלו ממנו סכום נוסף של 4,000 ש"ח. מספר פעמים נוספות נפגשו המשיב ובנסטי עם ח' עד אשר שילם להם את סכום הכסף הנוסף שאותו דרשו ממנו. בהמשך, דרשו המשיב ובנסטי מח' סך של 2,000 ש"ח בתמורה לנסיעותיהם הרבות, ובהמשך דרשו 12,000 ש"ח נוספים בתואנה כי בעלה של מיטל איים כי יכה אותם אם לא יעבירו לידיו סכום כסף נוסף. לאחר שח' שילם למשיב ולבנסטי 3,000 ש"ח נוספים, הודיע להם כי את יתרת התשלום ישלם להם רק לאחר שיחזירו לו את זכרון הדברים. בעקבות זאת, ניתקו המשיב ובנסטי את הקשר עם ח'. בסך הכל, העביר ח' לידי המשיב ובנסטי סכום שלמעלה מ-64,500 ש"ח.

הליכי המעצר

7.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיוני המעצר הסכים ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר, אך ביקש כי בית המשפט יורה על הזמנת תסקיר לשם בחינת חלופת מעצר טיפולית לגמילה מסמים, ולחלופין, לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בהשגחת רעייתו. מנגד טענה המבקשת כי אין מקום לבחון חלופת מעצר, בהתחשב בחומרת המעשים ובנסיבות ביצועם, עברו הפלילי של המשיב, לרבות קיומו של מאסר מותנה, ובשל חלקו המרכזי בפרשה. בית המשפט נעתר לבקשה והורה על הגשת תסקיר.

8.        לפי התרשמות שירות המבחן, למשיב אופי מניפולטיבי, הוא שוקל היטב את צעדיו על מנת לקדם את מטרותיו, ואין בו יכולת לוויסות דחפים בכל הנוגע לכספים מהירים. המשיב מתקשה להציב לעצמו גבולות, ואינו מגלה אמפתיה כלפי הנפגעים ממעשיו. כיוון שכך, ועל רקע שאר דברים שהובאו בתסקיר ושאין מקום לפרטם כאן, לא בא שירות המבחן בהמלצה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

9.        בהחלטה מיום 3.3.2013 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקשת, בקובעו כי אין בחלופות המעצר שהוצעו כדי להשיג את תכלית המעצר. בית המשפט המחוזי עמד על עברו הפלילי של המשיב בתחום עבירות המרמה. המשיב נשלח בעבר ל-5 שנות מאסר בפועל, ונדון לעוד 3 עונשי מאסר על-תנאי. לדברי בית המשפט, "לא היה בכל אלה כדי להרתיע את המשיב לכאורה מלחזור ולבצע עבירות דומות ואף חמורות יותר. כל זאת בחלוף זמן קצר מתום מאסרו האחרון (21.11.2012). עובדות אלה גם מקשות לתת אמון בסיסי במשיב. אמון שהוא בבחינת נתון הכרחי, אם לא עיקרי, בעת בחינת חלופת מעצר". לפיכך הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

10.      ביום 3.4.2013 הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטתו, ובה הציע שתי חלופות מעצר חדשות שטרם נשקלו על-ידי בית המשפט, ולא נבחנו על-ידי שירות המבחן: 'מעצר בית' בבית חמותו בבאר שבע או 'מעצר בית' בבית אחיו ורעייתו באילת, תחת פיקוחם של אלו. בהחלטתו מיום 3.4.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה מבלי לקיים דיון ומבלי להורות על מתן תשובה, וזאת בשל העדר עילה לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996. בית המשפט ציין כי ההליך המתאים הוא הגשת ערר לבית המשפט העליון. המשיב הגיש ערר לבית משפט זה (בש"פ 2586/13), ובהחלטה מיום 24.4.2013 (השופט צ' זילברטל) נקבע כי החלטה על דחיית בקשה לעיון חוזר ללא קיום דיון יכולה להינתן, אם בכלל, רק במצבים נדירים ביותר. יתכן שנסיבות העניין אמנם מצביעות על כך שסיכויי הבקשה לעיון חוזר אינם גבוהים, אולם הן אינן מצדיקות את דחיית הבקשה ללא דיון, ולו מן הטעם שבבקשתו פרט המשיב חלופות מעצר שלא נבחנו קודם לכן. על יסוד האמור קיבל בית משפט זה את הערר והחזיר את הדיון בבקשה לבית המשפט המחוזי.

11.      המשיב הגיש בקשה מתוקנת לעיון חוזר, בה טען בין היתר כי שותפו, בנסטי, שוחרר ממעצר, וכי יש בכך משום שינוי נסיבות אשר מצדיק לשוב ולשקול חלופות מעצר בעניינו. בהחלטה מיום 30.5.2013 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב. בית המשפט לא שוכנע בקיומן של נסיבות חדשות המצדיקות בחינה נוספת של החלופות שהוצעו. לדברי בית המשפט, השיקולים שהובילו לדחיית חלופות המעצר אינם נעוצים בחלופות, אלא במשיב עצמו. העדר היכולת לתת אמון במשיב היא אשר עמדה בבסיס דחיית הבקשה להורות על חלופה למעצר, והיא גם זו שבגינה החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לעיון חוזר. בית המשפט ציין כי לשחרורו של בנסטי ממעצר אין השפעה על עניינו של המשיב, בשל הבדל משמעותי בין השניים: עברו הפלילי של בנסטי אינו מכביד כמו זה של המשיב, וכמו כן המלצת שירות המבחן לגבי בנסטי הייתה חיובית. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב יוסיף לשהות במעצר עד תום ההליכים נגדו.

12.      נגד החלטה זו הגיש המשיב ערר לבית משפט זה (3496/13), ובהחלטה מיום 13.6.2013 (השופטת ע' ארבל), נדחה הערר בקביעה כי "השילוב בין סוג העבירות בהן נאשם העורר עם היעדר אפשרות לתת בו אמון מוביל למסקנה כי צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי במקרה דנן אין חלופה שתוכל לאיין את מסוכנותו של העורר".

עיקרי טענות הצדדים

13.      בבקשתה להארכת מעצרו של המשיב למשך 90 ימים נוספים, טוענת המבקשת כי העבירות הרבות המיוחסת למשיב, חומרתן, תכיפות ביצוען, התכנון ומידת התחכום והשיטתיות, מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב. את מעשי-העבירה ביצע לכאורה בתקופה קצרה, כחודש בלבד לאחר ששוחרר ממאסר ממושך, ובזמן שתלויים ועומדים לחובתו מספר עונשי מאסר על-תנאי. כל אלה, בצירוף עברו הפלילי המכביד של המשיב והתרשמותו השלילית של שירות המבחן, מלמדים כי אין ניתן לתת אמון בסיסי במשיב, ואין חלופה שתוכל לאיין את מסוכנותו. המבקשת מציינת כי היא ערה לכך שמשפטו של המשיב מתנהל בקצב שאינו משביע רצון, אולם לטענתה האחריות לעיכוב בשמיעת התיק רובצת בעיקר לפתחו של המשיב, ונעוצה בבקשות דחייה שהוגשו מטעמו, ובהחלטתו להחליף את בא-כוחו כארבעה חודשים לאחר פתיחת המשפט. ביום 31.12.2012 הוגשה על-ידי ב"כ המשיב בקשה לדחיית מועד הדיון עקב פגישה שהייתה קבועה לאותו מועד. ביום 9.1.2013 ביקש המשיב לדחות את הדיון בנימוק שטרם קיבל לידיו את מלוא חומר החקירה. ביום 3.2.2013 הגיש ב"כ המשיב בקשת דחייה נוספת וטען כי הוא נזקק לזמן על מנת ללמוד את חומר החקירה ולגבש עמדה. ביום 20.2.2013 שב ב"כ המשיב לבקש דחייה נוספת בשל כך שטרם התקבלו כל חומרי החקירה. בשלב מסויים החליף המשיב את בא-כוחו, וביום 25.4.2013 הגיש בא-כוחו החדש בקשת דחייה על מנת שיוכל להתעמק בתיק ולהידבר עם התביעה. לא זו אף זו, לפי בקשת המשיב, בוטלו שתי ישיבות הוכחות שהיו קבועות ליום 3.9.2013 וליום 30.9.2013. נכון לעת הזאת, קבועים שני מועדים לשמיעת הראיות בתיק, ליום 16.10.2013 וליום 22.10.2013. המבקשת הביעה את תקוותה כי בכך יעלה התיק על מסלול של התקדמות.

14.      בדיון אתמול טען ב"כ המשיב כי אין מקום להחיל על המשיב דין שונה מזה שהוחל על בנסטי. לדבריו, בנסטי היה "הרוח החיה" במסכת המתוארת בכתב האישום, ואין הצדקה למצב הנוכחי, שבו בנסטי משוחרר לחלופת מעצר בעוד המשיב נותר במעצר. המשיב מכיר בחומרת עברו הפלילי אך טוען שגם בנסטי אינו "טלית שכולה תכלת", שכן כנגדו תלויים ועומדים חמישה הליכים פליליים, וגם התסקיר בעניינו "לא היה מזהיר". באשר להתמשכות הליכי המשפט טען ב"כ המשיב כי בקשתו לבטל את מועדי ההוכחות נבעה מאילוצי מחלה (המועד הראשון) ועקב דיון שהיה קבוע בבית משפט השלום באילת (המועד השני). ב"כ המשיב הפנה להחלטתו של  השופט י' עמית בבש"פ 5440/13 (מדינת ישראל נ' שלום אבוטבול (07.10.2013)), שבה נדחתה בקשה להארכת מעצר לאור התמשכות ההליכים הצפויה והבלתי נמנעת באותו עניין. המשיב ביקש להורות על הכנת תסקיר חדש, שיבחן חלופות מעצר נוספות אשר לא עמדו בפני שירות המבחן בעת הכנת התסקיר הקודם. ב"כ המשיב ציין עוד כי למשיב נולדה תינוקת לפני כשלושה שבועות, היא סובלת מבעיות רפואיות אשר מצריכות טיפולים, וצרף מכתב מאשתו של המשיב, המבקשת לשחררו ל'מעצר בית' תחת פיקוחה, על מנת שיוכל לסייע ולתמוך בה בטיפול בתינוקת.

דיון והכרעה

15.      למקרא נימוקי הבקשה ונספחיה, למשמע דברי ב"כ הצדדים בדיון, ולאחר ששקלתי את נסיבות העניין באתי לכלל דעה כי יש להעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים. המשיב מואשם בעבירות של סחיטה באיומים, והן, לפי טבען, מעידות על מסוכנות רבה. כמה וכמה פעמים שב המשיב ושנה לכאורה בעבירות הללו. לפי המתואר בכתב האישום, הטיל המשיב פחד ואימה על קורבנותיו ופעל ללא לאות על מנת לנצל את מצוקתם ולסחוט את כספם. ממעשים אלו, שאין עוררין על קיומן של ראיות לכאורה לביצועם, עולה בבירור המסוכנות הנשקפת מהמשיב לשלום הציבור. לא זו אף זו, תסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן מצייר תמונה קשה, עד כי אין ניתן לבטוח במשיב שלא יחזור לבצע עבירות מעין אלו אם ישוחרר מן המעצר, ויוסיף לפגוע בציבור וביחידיו. לא רק התסקיר מלמד על כך, אלא גם ההשתייכות לשולי החברה, והעבר הפלילי הכולל עבירות איומים, התחזות, ועשרות עבירות בתחום הרכוש לרבות גניבה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, פריצה לבנין מגורים, לרכב ועוד. אלה, בצירוף החשד לביצועם של המעשים הנדונים זמן כה קצר לאחר השחרור מעונש המאסר הקודם, ובזמן שתלויים ועומדים לחובת המשיב כמה עונשי מאסר על-תנאי, אינם מאפשרים ליתן אמון במשיב. כפי שציין בית המשפט המחוזי, קיים הבדל ממשי בין המשיב לבין בנסטי. לא דומה עברו הפלילי של המשיב לזה של בנסטי, וגם תסקירי שירות המבחן בעניינם של השניים שונים בעליל.